<h1>ספר האסופות מכת"י הלכ' נט"י</h1>
<h2>דף קה.</h2>
הרוצה לאכול צריך ליטול ידיו תחלה ואחר כך יקבע סעודתו ואע"פ שאוכל חולין דאמ' בברכות [י"ט ע"א] כל המזלזל בנטיל' ידים בר נדוי הוא וכו' וכן יבא לידי עניות דא"ר אמי ג' דברים מביאים את האדם לידי עניות המשתין בפני מטתו ערום ומי שאשתו מקללתו בפניו והמזלזל בנטילת ידים [שבת ס"ב ע"ב]. ומיד לאחר נטילה צריך לברך המוציא דאמ' רב חייא בר אשי [ברכות מ"ב ע"א] שלש תכיפות הן וכו' תכף לנטילת ידים ברכה ורמוז הוא מזה הפסוק וישם את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח וגו' וכן למים אחרונים משנטל ידיו אסיר למיטעם מידי עד שיברך ברכת המזון. וחייב אדם לברך על כל פעם ופעם כשנוטל ידיו כיון שמצוה לרחוץ משום נצוצו' כדאמ' בברכות [ט"ו ע"א] כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע עליו הכת' אומ' ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך י"י. וכל פעם שאדם נפנה צריך לברך אשר יצר את האדם וכו' עד ומפליא לעשות ואפילו לקטנים ואם בא לאכול לאלתר אינו נוטל ידיו ב' פעמים אלא מברך על נטילת ידים [נ"ל ואשר יצר] ויושב ואוכל. כל הנוטל ידיו באחרונה תחלה הוא מזומן לברכ' המזון.
<h2>דף קו.</h2>
דין נטילת ידים עד פרק שלישי ואפילו לחולין שזו היא פיצול האצבעות. וצריך לשפוך שני פעמים על ידיו וצריך להגביהם בנטילת מים ראשונים אבל למים אחרונים משפיל את ידיו. ואסור לרחוץ במים שכבר רחץ בהם חברו. ושלא תגע ידו שכבר רחץ פעמים אל ידו שלא שפך עליה רק פעם אחת פן תטמאנה. וצריך שיהו המים צלולין שיהו ראויים לשתיית בהמה ואפילו הם צלולין צריכין שלא יהו מאוסין וסרוחים שתוכל הבהמה לשתותן ויברך ברכה נטילת קודם נגוב. אין מברכין על נטילת ידים אלא קודם אכילה או קודם תפלה. שלמה תיקן עירוב לשבת ונטילת ידים לחולין.
<h2>דף קו:</h2>
מצות נטילה במלוי ידים כדא' בפרק במה אשה יוצאה [שבת ס"ב ע"ב] אמ' רב חסדא אנא מלאי חפנאי מיא ויהבו לי מלי חופנאי טיבותא. וצריך ליתן מים בשתי ידים שלא יהא חציצה. ונוטל ג' פעמים פעם אחת להעביר הטיט שנייה לטהר את הידים שליש' לטהר אותם מים כדאמ' בפר' קמא דסוטה [ד' ע"ב]. נטל את הראשונים צריך לזהר שלא ימצא על ידיו לא קיסם ולא צרור ולא שום דבר. ויש בני אדם שזוקפין אצבעותיהן לאחר נטילה למעלה עד שינגבו ורוצים לומר שמא יחזרו מים שניים שיצאו חוץ לפרק ונעשו ראשונים ויטמאו את הידים ויש לחוש שמא יצאו ראשונים ולא הדיחום שניים ויחזרו ויטמאו את הידים. ההולך בדרך ואין לו מים לנטילה ויודע שימצא מים בסוף ד' מילין ימתין אכילתו עד בואו שמה. ואם יש מים לאחוריו פחות ממיל חוזר אבל מיל אינו חוזר ויתפלל מיד ואל יבטל מן התפלה. האוכל פחות מכביצה יטול ידיו מספק ולא יברך. לאחר שנטל ידיו ינגבם היטב כדא' בפ"ק דסוטה [שם] האוכל בלא נגוב וכו'. בפ"ק דפסחים [ז' ע"ב] כל המצות כלם מברך עליהן עובר לעשייתן אף כאן כששופך על ידיו מברך.
דין הסח הדעת בין נטילה לנגיבה ובין נגיבה לברכת המוציא. בפיסקי רבי' יואל הלוי מבונא מי שבירך על נטילת ידים ויושב וממתין בין נטילה לברכת המוציא לא הוי היסח [הדעת] דדמי להא דערבי פסחים [פסחים ק"א ע"ב] בני חבורה שהיו מסובין ועקרו רגליהם והניחו שם זקן אינן צריכי' לברך הכא נמי כיון שהשולחן לפניו לא הוי היסח [הדעת]. והא דאמ' בשחרית בבית הכנסת ברכה דנטילת ידים (ממאי) [אמאי] והא הוי היסח הדעת ויש לומר דינו לברך בשעת נטילה והאי דאמרי' בבית הכנסת כדי להוציא קטנים. וה"ר יעקב וה"ר שמשון הורו שמותר לפרסם ולהורות שלא לברך אחר המצוה כי חלול שם שמים הוא. ואותן שנוהגין לברך על נטילת ידים לאחר נטילה טעות הוא בידם.
ההולך בדרך במקום שאין שם מצוי מים נוטל ידיו שחרית בביתו ומתנה עליהם לכל היום בין לתפלה בין לאכילה. אמ' להו רבינא לבני בקתא דערבות כגון אתון דלא שכיחא לכו מיא משו ידייכו בצפר' ואתנו עלייהו כולי יומא והילכתא כרב באיסורי דא' בפרק כל הבשר נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כלו ואפילו שלא בשעת הדחק ואם נכנס לגדולים או לקטנים יזהר שלא יגע בטינופת ושרי גם לתפלה.
<h2>דף קז.</h2>
בספר התרומה. בדין נטילת ידים צריך לשפוך המים מן הכלי על ידיו ולא לתוחבן בתוכו ולא לרחוץ ידיו בקלוח צנור המקלח גשמים ואפילו מקלח מן המעיין דבענן שיהא מכח גברא ולא דמי לכיור שהיה בו ברזא והיו נוטלין מקלוח ראשון אבל אם תחבן בתוך מי המעיין שפיר דמי אבל לא יברך על נטילת ידים אלא על שטיפת ידים או על טבילת ידים.
שאילה זו שאלו לרב שרירא גאון מאי טע' מברכין על נטיל' ידים ואינן מברכין על רחיצת ידים או על שטיפת ידים. והשיב להם כלי היה במקדש ונטלא שמו והוא מחזיק רביעית הלוג כדאמר רב יעקב מנהר פקוד אתקין נטלא בת רביעתא ובו נוטלין ממי הכיור ונוטלין ממנו לידים ונקרא שמו נטלא על שם אומנותו וכדא' בבבא בתרא [נ"ח ע"ב] אנבג אנפק אנטל והוא רביעית של תורה ושנו רבותינו מי רביעית נוטלין ממנו לידים לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפילו למאה אבל מתחלה אין נוטלין מכלי שיש בו פחות מרביעית.
כלי שנוטלין ממנו לידים צריך שלא יהא נסדק ולא יהא בו נקב במקום שהמים עוברים כששופך אותן על ידיו. ואסור ליטול ידיו מכוס שהוא משופע שאינו יכול לישב שלא מסומך כגון כסוי הכוס וכסוי הקנקן. ושלא יהא חציצה על אצבעותיו ולא טיט ולא בצק ולא שום דבר שהוא מקפיד עליו תחת צפרניו שמקפיד כל כך עליו שרגיל להסיר אותו מחמת גנאי וקפידא. מותר לקבל מים לנטילת ידים מן אשה נדה ומן הגוי. מפי רבי גרשם הגדול אמרו העושה צרכיו לבית הכסא ורוצה לסעוד נוטל ידיו פעמיים אחת לאחר צרכיו ושנית לצורך הסעודה ויש או' נטילה אחת עולה לכאן ולכאן. רבי' יעקב הביא ראייה מן התוספתא שמותר ליטול מים מן הכלי בידו אחת ולשפוך על השנייה. [סוטה ד' ע"ב] האוכל בלא נטילת ידים נעקר מן העולם ודומה כאלו בא על אשה זונה. אלו המים פוסלי' בנטילת ידים מי הדחת כלים ומי]ִם] שהנחתום מטבל בהן גלוסקאות ומים שלפני הנפח ומים שלפני הספר. א' רבא כלי שאין מחזיק רביעי' אין נוטלין ממנו לידים ולא בדפנות הכלי'.
כלי שנשבר ונשאר בו בית קבול נוטלין הימנו, אבל לא במגופת החבית. ולא יתן אדם לחברו מים בחופניו. בשאלתות בפר' זאת תהיה היכא דקמסגי אגב נהרא וליכא מנא בהדיה למשקל מיא למימשא ידיה לא לישקול מיא בחד ידא ולימשי לא[י]דך אלא מניח שתי ידיו בנהר דהויא ליה הטבלה ואחר כך צריך לנגב ידיו ומברך על שטיפת ידים או על טבילת ידים. היושב ורוחץ בגיגית יטול את ידיו ואינו מברך על נטילת ידים. זה הכלל לאכילה ולתפלה ולעסוק בתורה צריך לברך על נטילת ידים. ואם נפנה מברך גם אשר יצר. או אם רוצה להוציא שום דבר קדושה מפיו או אם צריך לכתוב שום דבר אבל כשהוא יושב בטל אינו מברך כי אם אשר יצר לבדה לפי שהוא צורך הנקבים. וכן הלכה.
